ת"א 3307-09 שיבלי מוחמד נ' ח.סעיד חב` לעבודות עפר

1.הנתבעת עותרת לביטול פסק דין שניתן ביום 13.1.14, וכן לביטול החלטה מיום 20.11.11.

2.מדובר בתובענה שהחלה כבקשה לביצוע שטר, ולאחר שהוגשה התנגדות לביצוע שטר הגיעו הצדדים בדיון מיום 22.6.10 להסכמה ולפיה בימ"ש ימנה מומחה להשוואת כתבי יד, בשים לב לטענת הנתבעת כי החתימה על השיק נשוא המחלוקת, אינה חתימתו של מורשה החתימה מטעם החברה.

3.השתלשלות העניינים מאז ההחלטה האמורה, פורטה בהחלטה מיום 1.1.14, ובתמצית יאמר כי במועד זה בוטלה החלטה שניתנה ביום 6.12.12, לפיה נמחקה התובענה. משנמשכו ההליכים בתובענה אפשרתי לנתבעת להגיש תוך 7 ימים בקשה לביטול החלטה שניתנה ביום 20.11.11 שעניינה מחיקת כתב טענותיה לאחר שהנתבעת לא הפקידה את חלקה בשכר טרחת המומחה. הנתבעת הגישה בקשה כאמור רק ביום 16.1.14 ולאחר שביום 13.1.14 , בעקבות בקשת התובע למתן פסק דין, ניתן פסק דין כנגד הנתבעת.

4.בבקשה נטען כי בשל שהותו של מנהל הנתבעת במאסר, לא יכול היה לעמוד בהחלטת בימ"ש מיום 3.10.11, דבר שהוביל למחיקת כתב טענותיה, וכי אין מדובר בזלזול בהחלטות בימ"ש. כן נטען כי סיכויי ההגנה של הנתבעת טובים שכן מדובר בטענה לזיוף חתימה.

5.התובע מתנגד לבקשה בטענה כי לא צורף אישור המעיד על שהותו של מנהל הנתבעת במאסר בתקופה הרלוונטית וכי אין מדובר בהחלטה שניתנה במעמד צד אחד, ולכן אין לביהמ"ש סמכות להורות על ביטולה. כן נטען כי הבקשה הוגשה באיחור לאחר המועד שנקבע ע"י ביהמ"ש, ומדובר במחדלים מתמשכים של הנתבעת.

6.בדיון שהתקיים בפניי, העיד מנהל הנתבעת מר חאלד סעיד.

7.ראשית יוער כי טענת התובע לפיה מדובר בהחלטה שניתנה במעמד שני הצדדים, ולכן אין סמכות לבטלה, אינה נכונה, שכן פסק הדין מיום 13.1.14 ניתן במעמד צד אחד לאחר שהנתבעת לא הגישה בקשה לביטול החלטה וגם החלטה מיום 20.11.11 ניתנה במעמד צד אחד לאחר שהנתבעת לא הפקידה את חלקה בשכר טרחת המומחה. גם טענת ב"כ התובע בסיכומיו לפיה החברה הנתבעת הפסיקה את פעילותה אינה מהווה מחסום בפניה לעתור לביטול פסק דין.

8.לגופו של עניין אין חולק כי מחדליה של הנתבעת חוזרים ונשנים. כך לא הופקד הסכום שנקבע כחלקה של הנתבעת בשכ"ט המומחה על אף התראות שניתנו ולא הוגשה בקשה לביטול החלטה מיום 20.11.11 עוד בטרם נמחקה התובענה בהחלטה מיום 6.12.12. גם הבקשה לביטול ההחלטה האמורה הוגשה באיחור, בניגוד להחלטתי מ-1.1.14.

יחד עם זאת על אף המחדלים האמורים, לא שוכנעתי כי הדבר מגיע כדי זלזול בביהמ"ש, בפרט בשים לב לכך שגם התובענה עצמה נמחקה מחוסר מעש, כמפורט בהחלטה מיום 1.1.14 וזאת עוד ביום 6.12.12. לאמור יש להוסיף כי לנתבעת טענת הגנה טובה הראויה לבירור, שכן לגרסתה החתימה על השיק נשוא התובענה אינה חתימת מנהלה.